<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ד</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ערב שקדם ונתן לבעל חוב את חובו הרי זה חוזר וגובה מן הלוה כל מה שפרע על ידו אע"פ שהייתה מלוה על פה או בלא עדים כלל, בד"א כשאמר לו הלוה בעת שנעשה לו ערב ערבני ושלם אבל אם אמר לו ערבני ולא הרשהו לשלם ופרע החוב אין הלוה חייב לשלם לו כלל, וכן הפורע שטר חוב של חבירו שלא מדעתו אפילו היה החוב על המשכון אין הלוה חייב לו כלום ונוטל משכונו בחנם והרי אבד זה הנותן את מעותיו שמא היה הלוה מפייס [את] המלוה ומוחל לו (ע"פ רמב"ם מלוה ולוה פכ"ו ה"ו ע"ש) והכי איתמר בירושלמי בפרק בתרא דכתובות (דף ס"ח ב') רבי אבא בר ממל בעי הפורע שטר חוב של חבירו שלא מדעתו בפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים שנחלקו במפרנס אשת חבירו שלא מדעתו אמר רבי יוסי אף בני כהנים גדולים מודים כאן שאבד מעותיו דתמן לא עלתה על דעתו שתמות אשתו ברעב ברם הכא אמר מפייס הוינא ליה ומחיל לי הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה ויהיב לי משכוני. עוד שם רבי יהושע בן לוי אמר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא ארנון וגולגולת רב אמר כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו. ענין זה דפורע חוב חבירו קורא מבריח ארי בפרק אין בין המודר (נדרים ל"ג א') ואומר רבינו יצחק (ב"ק נ"ח א' תד"ה א"נ) שאין דין מבריח ארי אלא בכיוצא בזה שאין המבריח ארי מצילו מהפסד ודאי אבל במקום שמצילו מהפסד ודאי כגון משיב אבידה ומציל מן הארי שם לא יפסיד המבריח וכל שכן במקום שמשביח נכסי חבירו כגון יורד לתוך שדה חבירו ונטעה וכיוצא בזה שאין לו דין מבריח ארי להפסיד לגמרי. מעשה היה שמת הלוה וקדם הערב ופרע החוב תחילה קודם שיודיע ליורשים ופסקו שם בפרק גט פשוט (ב"ב קע"ד ב') שאם נודע לנו שלא פרע הלוה שטר חובו קודם שימות כגון דשמתוהו ומת בשמתיה או כשחייב מודה, והוא הדין לתוך הזמן לדברי רבינו משה (שם) הרי זה חוזר וגובה מן היורשין כל מה שפרע, היה המלוה גוי, מסקינן שם שאין היורשים חייבים לשלם שמא אביהם נתן לזה הערב ככל החוב שהיה עליו מפני שהגוי תובע את הערב תחילה ולפיכך פרע זה מדעתו קודם שיודיע ליתומים אבל אם הודיעו שהגוי תבע אותו והרי הוא נותן חייבים לשלם (ע"פ רמב"ם שם).
